משוב וביקורת בזוגיות
כיצד מאזנים בין הצורך לא לפגוע באחר והרצון לשמור על שקט ביחסים, לבין הצורך לבטא את מה שחושבים ומרגישים בפתיחות ובכנות, דווקא ממקום של אכפתיות מהקשר?
אין ספק, שבכל קשר ובפרט בזוגיות חשוב להחמיא ולפרגן, על מנת לתמוך ולעודד את בן הזוג (כמובן הכוונה גם לבת הזוג) ובכך לבטא קרבה, אהבה ואת חשיבותו של השני בעיני.
פרגון צריך להינתן במינון נכון, שהרי אם הוא מופרז, הוא נעשה "מתוק מדי" ואז נסתכן בפיחות ובזילות של הערך שלו, כמו בכל אינפלציה...
כמו כן, אם הפרגון משמש רק ככלי, שנועד להשיג אינטרס כלשהו הרי, שזו חנופה והוא מותנה במימוש האינטרס. מה יקרה אם המפרגן לא יממש את הצורך שלו האם הוא ימשיך לחשוב עלי שאני נהדר, או יתעלה על עצמו?
לעיתים, מתן מחמאה נעשה כאמצעי לפיצוי על פגיעה בשני ומתוך צורך להתפייס ולהחזיר את הקשר לאיזון ויש לכך ערך חשוב בתנאי, שנעשית הפקת לקחים והפנמה של הטעות על מנת לא לחזור עליה שוב. כי אם נפגע ונחמיא שוב ושוב לא יהיה לכך שום ערך וזה יתפס כשקרי ומזויף.
אכתוב על מנגנון הפיצוי והמחיר, שהורים משלמים עליו מול הילדים כשנעסוק בהורות.
במצב של חוסר במילה טובה ופירגון, הצד השני עלול לחוש, שלא מעריכים אותו ואת העשייה שלו והוא מתקבל כמובן מאליו, שזה בעייתי בכל קשר. במצב כזה מצטברים תסכול, עלבון ואף תחושות ניצול .
אם אין ביקורת בכלל, יתכן, שיש דברים המפריעים לנו ואנו לא נותנים להם ביטוי ודוחסים כעס ותסכול עד, שבשלב מסוים אנו "מתפוצצים" ו"משפריצים" לכל עבר וללא פרופורציות את כל מה שצברנו. לרוב זה קורה בעיתוי הלא נכון ובמינון הלא מתאים. בסיטואציה כזו, אנו מחטיאים את המטרה, כי הצד השני מתכווץ ורק מתגונן והויכוח הופך לא ענייני ולא אפקטיבי ויש תחושה, שהעכבר הוליד הר והשני לא מבין מאיפה זה בא...
בסופו של יום, גם אנו מצטערים על עוצמת התגובה, אך מאידך זו הזדמנות להתבונן מה קרה פה וליישב את ההדורים.
בזוגיות מדברים על מרחב בטוח- מרחב דמיוני שמתקיים בין בני הזוג וכשהוא בטוח, זה אומר שאני יכול להיות שם כמו שאני ולא להיפגע, כי אני יודע, שמקבלים אותי. ביקורת יתר, ציניות (שזה סוג של תוקפנות בעטיפה יותר רכה) וריחוק יתר מפחיתים את הביטחון בקשר.
מאידך, אם ניתנת ביקורת בונה ויש כנות ופתיחות אני יכול לחוש בטחון, שהשני יהיה אמיתי ויגיד לי מה מפריע לו. כשאני ער לרגישות ולפוטנציאל הפגיעה של השני אעשה מאמץ מודע להיות אמפתי ולא לעורר את הפגיעה. אם אני יודע, שלבת הזוג יש נקודה רגישה וכואבת אחת או כמה אני לא אגרה אותה ואני צריך לחוש ביטחון, שגם היא רגישה לפגיעה שלי.
טיפים למתן משוב
בכל קשר קרוב אנו לעיתים מועדים, מפספסים ותועים ואז פוגעים בשני ולעיתים גם נפגעים. במצב כזה חיוני לבטא באותנטיות את התחושה ולהראות לשני מה לא היה בסדר.
כמה טיפים למשוב אפקטיבי ובונה:
הראשון, בדיקת פניות- לבדוק אם השני פנוי להקשיב למשוב, כי אם הוא לחוץ בזמן, או מוטרד ממטלה, שעליו לבצע, הקשב שלו יהיה חלקי ולקוי.
טיפ שני, דיבור ב"שפת אני", כלומר, במקום להגיד: "אתה ביישת אותי", או "הכעסת אותי", יש לומר:"התביישתי ממה שעשית", "כעסתי על זה", "זה הפריע לי/לא נראה לי" וכו'.
המטרה בכך, היא להעביר מסר, שפחות מאשים את השני, כי האשמה מובילה להתגוננות ולא פותחת להקשבה. כשאני מותקף אני ממוקד בהגנה על עצמי והשבת מלחמה ולכן לא אקשיב למה, שהרגשת אלא אהיה עסוק בתכנון התגובה כדי לתקוף חזרה, כי במלחמה כמו המלחמה...
בנוסף, בסגנון הזה אני מעביר מסר, שיש אפשרות, שהשני לא התכוון לפגוע ואני נפגעתי וזה גם משאיר פתח לדיאלוג ובדיקה עצמית. יש לזכור, שבמילים: אני נפגעתי, אני לוקח אחריות ויש לי בעלות על הרגשות שלי ולכן לא ניתן להתווכח על זה ולומר "לא נפגעת", כי זה מתוכי ושלי.
טיפ שלישי, לפתוח במסר חיובי אם זה מתאים לסיטואציה רצוי לדוגמא: "יש לך חוש הומור וזה נהדר, אבל מהאמירה הזו נפגעתי וזה לא היה במקום", או:" אתה אדם פעיל ועושה המון, אבל מפריע לי, שאתה כמעט לא בבית איתי ועם הילדים". בטיפ הזה יש האומרים, שאם מתחילים במסר חיובי ואז מגיע האבל ואז עוברים לביקורת, זה מוחק את הפתיחה החיובית וכביכול אין לה ערך. אני לא מסכים עם זה וחושב, שהפתיחה החיובית מרככת וממתנת במידה מסוימת את הביקורת, גם אם היא נשמעת מלאכותית.
